תארו לעצמכם שאתם מרצים באיזשהו מקום, אתם נרגשים, מדברים בהתלהבות, ואיפשהו, בזווית העין, אתם קולטים מישהי ש׳מחמיצה פנים׳ לדברים שאתם אומרים.
נראה לכם שאתם "לא באים לה בטוב".
מבאס, אבל זה המצב.
מה אתם עושים?
הסיטואציה הזאת מוכרת מאוד למי שמופיע מול קהל, למי שמנהל אנשים, אוסר במגע עם אנשים. על כן כמה דברים ששווה לקחת בחשבון:
1. אנשים מוטרדים מכל מיני דברים:
ממישהו שאמר להם משהו שהעציב אותם או ששימח אותם. מכאב ראש שיש להם, ממחשבות על משכנתה… ׳יו ניים איט׳.
2 א. אי אפשר לשאת חן בעיני כולם. תמיד יהיה מי שיחשוב אחרת מכם, ומה שתגידו יעורר בו התנגדות.
2.ב. לא כל האנשים יכולים לאהוב אתכם, מסיבותיהם: אולי השיער שלכם לא מוצא חן בעיניהם, הלבוש, התכשיטים, הנעליים שנעלתם, חיתוך הדיבור שלכם, ויכול להיות שאתם מזכירים לה מישהו שהיא לא מחבבת.
מסיבה זאת, אין טעם לומר ל"מחמיצת הפנים": "נראה שאת לא מרוצה ממה שאני אומר". כי אולי התחושה שלכם לא נכונה, ובינתיים ההרצאה הוסטה למקום אחר.
מה כן עושים?
תשאירו את השאלות לסוף המפגש. אם זה ממש חשוב לכם, פנו אליה באופן אישי בתום ההרצאה ותשאלו אותה, איך היא הרגישה לגבי ההרצאה. היא מאוד תעריך את זה שרואים אותה. ואולי תגלו משהו שלא חשבתם עליו.
תזכרו "במקום שיש כוח – תמיד תהיה התנגדות". (פוקו)
מזדהים? שלחו את הפוסט למישהו שצריך לראות אותו היום.