הכנתם נאום מצוין, עשיתם חזרות, הגעתם למקום נרגשים, ההרצאה "זורמת", אבל אז, אחרי רבע שעה- עשרים דקות, אתם שומעים לחשושים משורה 5, הזמזום הולך ומתגבר, עד שלפתע מישהו קם על הרגלים ומתחיל להטיח בכם האשמות, לשאול שאלות מתריסות, ועל הדרך גם להעליב אתכם. בימים כתיקונם יכול להיות שהייתם נוהגים אחרת, אבל להופעה מול קהל, בוודאי אם היא מצולמת, יש חוקים משלה.

אז שנייה לפני שאתם אומרים: " את משעממת אותנו" (רוה"מ נתניהו) או: "אני מבין את האנשים המבוגרים שצועקים, אבל אני רוצה לדבר לצעירים.." (יאיר לפיד)

הנה תשעה דברים שכדאי לדעת בהתמודדות מול גורם מתסיס במהלך הרצאה או נאום:

1. התכוננו לכל תסריט או אמירה קשה שעלולה להיות מוטחת מהקהל והכינו לה תשובה. (מכירה באופן אישי חברת כנסת שעושה חזרות על כך עם העוזרים הפרלמנטרים שלה)
2. שמרו על קור רוח. אל תתרגשו או לפחות, אל תראו שאתם מתרגשים מהצעקות. ככל שתקפידו להתכונן לזה, סביר להניח שזה פחות יערער אתכם.
3. התייחסו עניינית לדברים שנאמרים לכם, שמעו את מה שאומרים לכם ללא רגש, או כמו שאני נוהגת לומר ללקוחות שלי: נהגו בשיטת הטפלון. אם שואלים אתכם: "למה סגרו חדר מיון בקריית שמונה", השיבו עניינית למה זה באמת קרה.
4. בחלק המקרים, מועד התגובה שלכם צריך להיות מושהה (לומר כי תתייחסו לדברים של השואל בסוף הנאום) , ובחלק אחר מהמקרים ניתן להשיב עניינית ובקצרה, כדי לא ללבות את הסערה. ולחזור לנאום. הכל כמובן תלוי סיטואציה.
5. ענו בטון נמוך שקט, בדרך זאת האבחנה בין הגורם המתסיס והצעקני, לביניכם – הדמות השקולה והרגועה – תבלוט יותר.
6. אל תעליבו, אל תקללו, אל תשמיצו – זה לא עובר מסך.
7. גם יהירות וזחיחות לא עוברים מסך.
8. אפילו נסיבות מצערות (מוות של חבר קרוב) לא מוחקות עלבון או יהירות.
9. תכירו את הקהל שלכם, ודעו מה "לוחץ" עליו ומה מרגש אותו כדי לתת מענה רלוונטי

בהצלחה!!