איך בני גנץ הרמטכ"ל עבר "טירונות" בנאום מול קהל
ואיזה ציון הייתם נותנים לו בנאום שלו אתמול על ממשלת אחדות לאומית.
תשעה דברים שכדאי לגזור וללמוד
לפני הכל: ניתוח זה אינו מביע דעה פוליטית, אלא בוחן את ההופעה של גנץ מול מצלמה
- שפת הגוף של גנץ:
גנץ נראה במצוקה, הוא מתוח, קפוץ, אסוף, נראה שהנאום התוקפני והכועס של יאיר לפיד, הצליח לזעזע אותו.
ואם עסקינן בשפת גוף, בואו נדבר על תנועות הידיים של גנץ: קשה מאוד לעבור ממצב של שימוש רב מידי בידיים למצב שכמעט לא משתמשים בהן. כשאין כאן הלימה זה עלול להיראות מזויף
- בחירת המילים:
גנץ נשען על מילים שלקוחות מהז'רגון הצה"לי, מה שאמור להזכיר לשומעים את עברו כרמטכ"ל וגם רומז כנראה על עתידו הקרוב בקומה ה – 19 במשרד הביטחון, שימוש במילים הלקוחות משדה הקרב, עושות את העבודה: "להילחם בקורונה ובהשלכותיה", "עדיף לנצח את הקורונה מאשר לנצח ברשתות החברתיות", "מאבק לאומי, "אתגרי הביטחון שנותרו בתוקף", "מלחמת אזרחים" וכו'
- זה לא ה- מה, אלא ה-איך:
הנאום כתוב טוב, אם כי כשהוא מושם בפיו של גנץ הוא נשמע קצת על גבול המתנצל ואולי גם קצת מדוקלם
- להט ואנרגיה:
כשאתם נואמים עליכם להיות מלאי אנרגיה ולהט כדי לסחוף אחריכם את השומעים. אנשים זוכרים את התחושה שאתם מעבירים ופחות את מה שאמרתם. אם אתם מדברים בצורה פחות נחרצת על גבול המהוססת, כנראה שלא תלהיבו מספיק וזה מה שאנשים יזכרו.
- שיעור בכעס מידתי:
כשיאיר לפיד כועס על גנץ, ומטיח בפניו דברי חצץ. הוא יודע שכעס (מידתי) עובר מסך, זכיר ועושה שירות טוב. גנץ, במקום להשיב ללפיד בכעס, הוא בוחר להיות מאופק, מחושב, אלגנטי, אבל גם מהוסס, וכשאתה מאופק כשמישהו כועס עליך, אתה משחק במגרש הלא נכון. זה כמו להזמין במסעדת בשרים ארוחה צמחונית.
- כשאתם מבטיחים הבטחות – תסתכלו לקהל בעיניים.
אם גנץ מעדיף ממשלה רזה וצנועה והוא מתחייב לצמצמם את איוש המשרות והתקנים, חשוב שישיר אלינו את מבטו, שיצור דרמה, שיגיד, אני פונה אליכם הציבור…
ואם כבר עיניים – הרי שמישהו צריך להרים לגנץ את הפרומפטר, כי כל הזמן העיניים שלו מופנות כלפי מטה.
- מימיקות הפנים
היה מקום להשתמש יותר במימיקות פנים, יותר להביע את הדברים. כשהפנים קפואות, וההבעה חד גונית, עוברת תחושה של קיפאון. שיתוק ופחד.
- לבוש:
היה מקום לבחור בעניבה בצבע תכלת כחלק מסימן הממלכתיות, דגל ישראל או מפלגת "כחול לבן". במקום גנץ לבש עניבה ורודה ודקה (מידי) שמעבירה מסר חגיגי. הדבר האחרון שאפשר היה לומר עליו בערב זה.
- לבוש:
- גיוון הקול
לגנץ יש קול נעים, אך היה מקום לגוון אותו. להדגיש מקומות מסוימים באמצעות טון הדיבור. דווקא הפאוזות שהוא עושה – טובות מאוד, ומאפשרות למידע לחלחל.
- גיוון הקול
- בונוס – כריזמה
גנץ הוא איש מרשים, גבוה, אבהי, נעים הליכות, נראה כמו אחד שניתן לסמוך עליו, הוא גם השתפר בשנה האחרונה. בהופעתו מול מצלמה.י חד עם זאת חסרה לו האש בעיניים, הלהט והיכולת לסחוף אחריו קהל.
בנוסף, ה"הכריזמה הצה"לית", ארשת החשיבות הביטחונית, והדיבור האיטי, לא תמיד מצליחים לחרוך את המסך בחיים שאחרי המדים. עיינו ערך: רבין (ז"ל), רפאל איתן (ז"ל) ויבדלו לחיים ארוכים, מופז, אשכנזי, יעלון, גנץ, וכו', ובעידן הדיגיטל, הכל צריך לקרות קצבי יותר, מהיר יותר ומעודכן, ומי שלא "מיישר קו", לא עומד במקום, אלא הולך אחורה.
ותחשבו על זה.